חוק שעות עבודה ומנוחה, התשי"א-1951, נחקק במטרה להסדיר את מסגרת העבודה בישראל, להגן על זכויות העובדים ולשמור על איזון בין חיי העבודה לחיים האישיים. החוק מגדיר את אורכו של יום עבודה, מספר שעות העבודה השבועיות, ההפסקות המגיעות לעובד, וכן את הזכות למנוחה שבועית. בנוסף, החוק קובע את הגמול עבור עבודה בשעות נוספות ובימי המנוחה השבועית.

​​

החוק משפיע על עובדים בתצורות העסקה שונות כדלקמן;

​​

עובד יומי:

עובד המקבל שכר על בסיס יומי. החוק מבטיח כי יום העבודה שלו לא יעלה על מספר השעות המוגדר, ובמקרה של עבודה מעבר לשעות אלו, הוא זכאי לתוספת שכר עבור שעות נוספות.

​​

עובד שעתי:
עובד המקבל שכר על בסיס שעתי. החוק מגן עליו בכך שהוא מגדיר את מספר השעות המקסימלי ליום ולשבוע, ומבטיח תשלום נוסף עבור שעות נוספות, בהתאם להיקף העבודה שביצע.

​​

עובד גלובלי:

עובד המקבל שכר חודשי קבוע. למרות שהשכר שלו אינו תלוי ישירות בשעות העבודה, החוק עדיין חל עליו, ומגדיר את מספר השעות המקסימלי ליום ולשבוע. במקרה של עבודה מעבר לשעות אלו, העובד זכאי לתוספת שכר עבור שעות נוספות, אלא אם כן הוסכם אחרת בחוזה העבודה, בהתאם להוראות החוק.

​​

הזכויות המרכזיות שהחוק מעניק לעובדים כוללות:

​

הגבלת שעות העבודה:

החוק מגדיר את מספר השעות המקסימלי ליום עבודה ולשבוע עבודה, במטרה למנוע העמסה יתרה על העובד.

​​

תשלום עבור שעות נוספות:

עבודה מעבר לשעות המוגדרות מזכה את העובד בתוספת שכר, בהתאם לאחוזים הקבועים בחוק.

​​

הפסקות במהלך העבודה:

החוק מחייב מתן הפסקות במהלך יום העבודה, בהתאם לאורך המשמרת, כדי להבטיח רווחת העובד.

​​

מנוחה שבועית:

כל עובד זכאי למנוחה שבועית של לפחות 36 שעות רצופות, הכוללות את יום המנוחה הדתי שלו.

​​

ניהול פנקס שעות עבודה:

המעסיק מחויב לנהל רישום מדויק של שעות העבודה, שעות המנוחה השבועית, שעות נוספות וגמול עבודה במנוחה השבועית, כדי להבטיח שקיפות ותשלום הוגן לעובד.

 

הקפדה על הוראות החוק מבטיחה שמירה על זכויות העובדים, מונעת ניצול ומקדמת איזון בריא בין עבודה לחיים פרטיים. החוק חל על כלל העובדים, ללא קשר לאופן העסקתם, ומבטיח תנאי עבודה הוגנים לכלל המשק.

​

חוק שעות עבודה ומנוחה, תשי"א-1951

​

עורך דין שרון דרורי