דיני עבודה, מסחרי אזרחי, משפחה, צוואות, ייפוי כוח מתמשך, תביעות חוב ביטוח לאומי, חוזים, שכירות.

MLM - מה חשוב לדעת
שיווק רב שכבתי הוא כלי מכירות מדהים, אולם הוא מסתיר בחובו חוזה דרקונים ומסוכן לכל מי שנכנס לתחום.
MLM – שיווק רב שכבתי
מה חשוב לדעת לפני שחותמים על חוזה זכיין / מפיץ עצמאי בתחום מוצרי הטיפוח וסגנון החיים. למה חשוב להיזהר מחוזה מול חברות הפצה העובדות בשיטת שיווק רב שכבתי MLM – (Multi-level marketing)
להלן ניתוח משפטי תמציתי של הבעיות המרכזיות עבור הזכיין בחוזה “שיווק רב שכבתי – חוזה זכיין עצמאי”
(נכתב ע"י שרון דרורי, עו"ד – אשר התנסה במשך עשור ויותר בעבודה עם חברות MLM בישראל ובידיו חוזים של חברות גדולות).
מה הוא חוזה מול חברת MLM
חוזה מול חברת MLM מגדיר את הזכיין כ“עצמאי” בלבד, ללא כינון יחסי עובד מעביד. בפועל מדובר במודל של שיווק רב שכבתי בו החברה שומרת לעצמה כמעט את כל הסמכויות: היא רשאית לשנות את הכללים, להפסיק זכיינות, לבטל עמלות ולגבות דמי ניהול שנתיים אוטומטית. הזכיין נושא בכל הסיכונים הכספיים והמשפטיים, בעוד שהחברה פטורה כמעט מכל אחריות כלפיו.
מה חוזים כאלו מכילים ואיך ניתן להתמודד מולם;
יחסי כוחות לא שווים שהריי כל הסמכויות בידי החברה:
בידקו מה קורה כאשר החברה רשאית לבטל או לשנות את תנאי ההתקשרות בכל עת (“שיקול דעתה הבלעדי והמוחלט”). המשמעות היא שאין לזכיין יציבות עסקית.
העדר זכות קניינית בזיכיון;
החברה רשאית לבטל את הזיכיון על הפרה, ללא פיצוי, ואף למנוע מהזכיין לנהל פעילות דומה. יש לו “רישיון שימוש” בלבד, לא זכות עסקית.
תשלום שנתי אוטומטי;
גבייה חוזרת מכרטיס אשראי ללא הסכמה מחודשת מהווה סעיף מקפח לפי חוק החוזים האחידים, במיוחד בהיעדר אפשרות פשוטה לביטול. ישנן חברות שדורשות אישור לתשלום עבור רכישת מוצרים כל חודש, ללא רכישת אישית, החשבון ייסגר. כמו כן אותן חברות גם גובות תשלום לגיטימי עבור תחזוקת האתר ואין בעיה עם זה, אולם ביטול התשלום הקבוע יבטל את הזכיינות.
פטור נרחב מאחריות החברה;
סעיפי שיפוי המחייבים את הזכיין לשפות את החברה על כל נזק, גם אם נגרם באשמתה, דבר שמקפח את הצד החלש. לא תקין, מאד מקפח ושם את הזכיין במקום נחות מאד מול החברה.
שינויים חד־צדדיים;
החברה רשאית לשנות את “הכללים” מעת לעת, והם חלים מיידית. אין התחייבות להודעה מוקדמת או להסכמה מצד הזכיין.
ביטול הזיכיון על ידי החברה;
החברה יכולה לבטל את הזיכיון בהתרעה קצרה מאוד, ללא צורך בהנמקה וללא פיצוי, גם אם הזכיין השקיע כספים רבים.
סנקציות חד־צדדיות;
החברה רשאית להשהות תשלומים, למנוע עמלות, לחסום גישה למערכת ואף לפרסם החלטות משמעתיות ללא מנגנון ערעור ברור.
הגבלת עיסוק רחבה;
נאסר על הזכיין לעסוק במכירה ישירה אחרת או בגיוס למוצרים אחרים, גם לאחר סיום ההתקשרות, דבר שעלול להיחשב תניה מגבילה על חופש העיסוק.
העדר זכות למכירת הזיכיון;
הזכיינות אינה ניתנת להעברה או למכירה אלא באישור החברה בלבד, כך שאין לזכיין נכס שניתן למימוש.
חוסר איזון בפרסום ומידע;
הזכיין נושא באחריות משפטית מלאה על תכנים, בעוד שהחברה יכולה לחייב הסרה של פרסומים “על פי שיקול דעתה הבלעדי”.
היעדר מנגנון בוררות/יישוב סכסוכים;
אין דרך מוסדרת ליישוב מחלוקות, מה שמותיר את הזכיין תלוי במנגנוני האכיפה של החברה בלבד.
דרכי פעולה:
למרות שחברות ענק כאלו לא ישנו את החוזה שלה עבור אף אחד, המבחן של מי שרוצה להכנס יהיה פניה בבקשה לגמישות בחוזה. זה לא יקר, אך זה מבחן חשוב.
לסיכום:
לפני שעושים פעולת רכישה של המוצרים ו/או משלמים על הזכיינות, יש לדרוש את העתק החוזה, לקחת אותו לבדיקה ולקרוא אותו היטב.
לפני חתימה על חוזה שכזה, יש לבקש נוסח מתוקן הכולל הגבלת זכות שינוי וביטול חד־צדדיים, מנגנון בוררות עצמאי, ביטול גבייה אוטומטית, והבהרה שהחברה לא פטורה מאחריות לנזקיה.
לאחר חתימה, לשמור תיעוד של כל תקשורת ותשלומים, להימנע מהתחייבויות נוספות או רכישות מוצרים בשם לקוחות, ולבחון אפשרות לביטול ההתקשרות לפי חוק הגנת הצרכן וחוק החוזים האחידים אם הסעיפים יימצאו מקפחים.
למעשה, החוזה מנוסח כולו לטובת החברה ומציב את הזכיין בעמדה מסוכנת משפטית וכלכלית. יש לשקול היטב לפני הצטרפות או להחתים את החברה על נספח מתקן.
חקיקה רלוונטית:
חוק החוזים האחידים, תשמ"ג-1982 – (תניות מקפחות).
חוק הגנת הצרכן, תשמ"א-1981 – (ביטול עסקה מתמשכת).
חוק יסוד: חופש העיסוק – (הגנה על עיסוק חופשי).
חוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א-1970 – (תום לב).
למה עוד לא לחתום על חוזים מול חברות MLM;
חברות השיווק הרב שכבתי בונות את החוזה שלהן כך שמנגנון הפעולה יהיה כזה שלא יהיה ניתן לתבוע אותן בגין יחסי עובד מעביד, אי לכך, אין מנגנון פיצויים המגן על מי שמבקש להיות זכיין באותן החברות, להלן הסבר:
במשפט העבודה הישראלי קיימת הבחנה יסודית בין "עובד שכיר" לבין "עצמאי". לעיתים, אדם מוגדר בהסכם כ“עצמאי” אך בפועל מתקיימים יחסי עבודה ממשיים, ולכן הוא יוכר בבית הדין לעבודה כשכיר לכל דבר ועניין. שאלת הסיווג נבחנת לפי מהות היחסים בפועל ולא לפי הכותרת החוזית.
חברות השיווק הרב שכבתי הבינו את העניין, לכן יצרו מצב בו ייראה כאילו אין להן שליטה על המפיץ לפי המבחנים של בית הדין לעבודה. אולם ניתן עדיין למצוא כאלו שעשויים להתאים. מכיוון שתביעות כאלו עולות הרבה מאד כסף והסיכויים שלהן נמוך כי רוב האנשים לא מוכנים להכנס לזה, אז קשה מאד להגיש תביעה להוכחת יחסי עובד מעביד.
בתי הדין לעבודה פיתחו מספר מבחנים מצטברים, כאשר המרכזיים שבהם הם:
מבחן ההשתלבות (המבחן המרכזי)
בודק אם האדם השתלב בעסקו של המעסיק כחלק אינטגרלי ממנו. נבחן בשני מישורים:
המבחן החיובי: האם העבודה שמבצע היא חלק מפעילות הליבה של העסק, כפופה לסדריו, ומבוצעת באמצעות אמצעיו.
המבחן השלילי: האם האדם מפעיל עסק עצמאי משלו, נושא בסיכון עסקי, ומספק שירותים לאחרים.
מבחן הפיקוח והשליטה
האם קיימת כפיפות, מי קובע את שעות העבודה, מקום העבודה, צורת הביצוע, למי מדווח, האם ניתן לו חופש פעולה עסקי. ככל שהשליטה גדולה יותר, כך גוברת הנטייה לראות בו עובד.
מבחן הסיכון והסיכוי הכלכלי
האם נושא בסיכון עסקי עצמאי (כגון הפסדים, השקעות, הוצאות קבועות), או שמובטח לו שכר קבוע שאינו תלוי בתוצאות. עובד שכיר אינו נושא בסיכון עסקי.
מבחן כלי העבודה
מי מספק את הכלים, הציוד והאמצעים לעבודה. אם המעסיק מספק, זה מצביע על יחסי עבודה.
מבחן התמורה
אם התמורה משולמת על פי זמן (שכר שעתי/חודשי), סימן ליחסי עבודה; אם לפי תוצאה או חשבונית עסקית, ייחשב הדבר לעבודה עצמאית ויהיה קשה להוכיח יחסי עובד מעביד.
מבחן הבלעדיות והקביעות
האם העובד נותן שירותים רק לגוף אחד לאורך זמן, או מספק שירותים למספר לקוחות. בלעדיות וקביעות ארוכת טווח מצביעות על יחסי עבודה.
מבחן ההגדרה העצמית והצורה החיצונית
כיצד הצדדים ראו את היחסים ביניהם, אך זהו מבחן משני בלבד. בית הדין בוחן את המציאות בפועל ולא את ההגדרה החוזית.
סיכום;
אם קיימים מאפיינים רבים של עבודה שכירה, ניתן להגיש תביעה לבית הדין האזורי לעבודה להכרה ביחסי עובד מעביד, ולדרוש זכויות סוציאליות רטרואקטיביות (פנסיה, פיצויי פיטורים, חופשה, הבראה, דמי מחלה וכו’). בית הדין בוחן את כלל הנסיבות ולא די בכותרת "עצמאי" בחוזה.
הבעיה המרכזית היא שהחוזה בנוי כך שכמה שיותר מבחנים לא ייתקיימו וכל האחריות תיפול על המפיץ העצמאי.
המסקנה: גם אם אדם מוגדר כ"זכיין עצמאי", אם בפועל הוא כפוף, תלוי כלכלית ומשתלב בעסק, בית הדין עשוי לקבוע שמתקיימים יחסי עובד–מעביד מלאים. אולם אם לא מצליחים להוכיח עמידה במבחנים אלו, ייחשב עצמאי. וזה הטריק של כל החברות האלו.

1.jpg)





