הסבר כללי על אופן תשלום השכר לפי חוק הגנת השכר

חוק הגנת השכר, תשי"ח-1958

מה הוא שכר עבודה;

סעיף 1 לחוק מגדיר מה הוא "שכר עבודה"

שכר עבודה הוא הכסף המגיע לעובד עבור העבודה שביצע – פריון עבודה, ובשכר זה כלולים תשלומים עבור חגים, שעות נוספות ותשלומים אחרים המגיעים לעובד בתקופת העבודה ועבורה. "פריון העבודה" מהווה גם שכר לפי תפוקה או איכות העבודה, למשל, בונוסים או תמריצים עבור ההספק של העובד.

מה היא צורת התשלום של שכר העבודה;

סעיף 2(א) לחוק מגדיר את צורת התשלום של שכר העבודה, אם במזומן, אם בהמחאת דואר, או אם בדרך שנקבעה בהסכם קיבוצי, או בחוזה העבודה, או שהעובד הסכם לה בדרך אחרת. התנאי הוא שהעובד קיבל את התשלום במועדים כאמור בסעיפים 9-14 לחוק הגנת השכר, כלומר;

לפי סעיף 9 לחוק;

המועד לתשלום שכר חודשי ישולם בסוף חודש העבודה עליו משלמים את השכר. 

כלומר; העובד עבד מתחילת ינואר עד סופו, בסוף ינואר המעסיק ישלם עבור כל החודש שבו עבד העובד. התשלום יבוצע בראשון לחודש העוקב, דהיינו; בראשון לפברואר והתשלום יבוצע לא יאוחר מיום התשיעי לחודש זה.

אותו סעיף מתייחס גם לתשלום שכר עבור תקופה ארוכה יותר מחודש. כלומר;

אם נניח קיים חוזה עבודה של 30,000 ₪ לשלושה חודשים, על המעסיק לחלק את התשלום לכל חודש, ואסור למעסיק לשלם את כל הסכום רק בסוף התקופה. הוא חייב לשלם 10,000 ש"ח בכל חודש. בכך נמנעת הפגיעה בעובד שממתין לתשלום מרוכז.

לפי סעיף 10 לחוק;
המועד לתשלום שכר שאינו שכר חודשי, דהיינו שכר שעתי, יומי, שבועי או לפי כמות התוצרת, השכר ישולם בסוף מחצית החודש בו הועסק העובד. זאת אם לא נקבע אחרת בהסכם קיבוצי או בחוזה העבודה.

אבל, אם העובד עבד על בסיס שעתי, יומי, שבועי או לפי כמות התוצרת, ועשה זאת כל החודש, השכר ישולם לו כפי שנקבע בסעיף 9 לחוק הגנת השכר, כלומר; כפי שמשולם שכר חודשי או לפי שכר המשתלם לתקופה ארוכה מחודש ימים.

לפי סעיף 11 לחוק;
המועד לתשלום שכר קיבולת - תחילה אסביר מה הוא שכר קיבולת;

שכר קיבולת הוא שכר שנקבע לפי תפוקה או הספק של העובד, ולא לפי זמן. כלומר;

העובד מקבל תשלום לפי כמות יחידות שהוא מייצר, מוכר או משלים – בלי קשר לשעות העבודה בפועל.

לדוגמה;
עובד בפס ייצור המקבל 5 ש"ח לכל יחידה שהוא מרכיב. אם הרכיב 100 יחידות, הוא יקבל 500 ש"ח. כך גם סוכן מכירות שמקבל עמלה בלבד לפי מכירות בפועל.

משמעות משפטית:
גם עובד בשכר קיבולת נחשב לעובד לכל דבר לפי חוקי העבודה – כולל זכויות כמו שכר מינימום (צריך לבדוק שבפועל שכרו לא נופל ממנו), שעות נוספות, דמי חופשה, פנסיה, וכדומה.

הסייגים, מדובר בעבודה מסויימת שנמשכת מעל ל – 14 ימים, והשכר ישולם ביום בו העובד סיים את העבודה זאת אם שולמו לו תוך ביצוע העבודה מקדמות בהתאם לקבוע בהסכם קיבוצי או בחוזה עבודה. לא שולמו מקדמות כאמור, יראו את השכר כמשתלם לפי כמות התוצרת.

הסעיף הזה אומר בפשטות:

אם מישהו עבד על משימה אחת גדולה שלוקח יותר משבועיים לסיים אותה, למשל, לבנות גדר או לצבוע בניין, אז:

אם קיבל כסף כל כמה זמן (למשל, כל שבוע) כמו שסיכמו איתו מראש, אז אפשר לשלם לו את כל השכר רק בסוף העבודה. אבל אם לא נתנו לו מקדמות במהלך העבודה, אז צריך להתייחס אליו כאילו משלמים לו לפי מה שהספיק לעשות בכל פעם, כלומר;

לפי כמות התוצאה שהשיג בכל שלב – כמו "שכר קיבולת".

המטרה היא לדאוג שעובדים לא יעבדו הרבה זמן בלי לקבל כלום עד הסוף. אם לא משלמים מקדמות – משלמים לפי ההתקדמות.

לפי סעיף 12;
מועד לתשלום השכר למי שחדל להיות מועסק על ידי מעסיקו, השכר ישולם לפי האמור בסעיפים 9, 10 או 11, אילו המשיך לעבוד. 

דהיינו; אם עובד הפסיק לעבוד, בין אם פוטר, התפטר או הסתיים חוזה זמני, המעסיק חייב לשלם לו את השכר האחרון שלו במועד הרגיל שבו היה משלם לו שכר, כאילו הוא עדיין עובד.

כלומר;

המעסיק לא חייב לשלם מיד ביום סיום העבודה, אבל גם לא יכול לדחות את השכר רק בגלל שהעובד סיים לעבוד.

הסעיפים 9–11 מדברים על מועד תשלום שכר לפי סוג השכר (חודשי, יומי, לפי תוצאה וכו') – וזה הסדר שחל גם על שכר אחרון.

לפי סעיף 13 לחוק;
מועדים מיוחדים לתשלום שכר, אם יש סוג של שכר עבודה שלא כתוב לגביו בחוק מתי בדיוק צריך לשלם אותו, כלומר;

סוג השכר לא מופיע בסעיפים 9–12 לחוק הגנת השכר, אז שר העבודה (היום: שר העבודה והרווחה) יכול לקבוע מועד לתשלום. אבל, הוא לא יכול לעשות את זה לבד. הוא חייב קודם לקבל אישור מוועדת העבודה של הכנסת.

למעשה, זה מנגנון שמאפשר להשלים חוסרים בחוק, במקרה שיש סוגי שכר מיוחדים שאין להם מועד תשלום ברור.

לפי סעיף 14.(א) לחוק;

הגדלת השכר, אם הוסכם בהסכם קיבוצי או בין עובד למעסיק על הגדלת השכר לתקופה שעברה או על תוספת שכר, ולא הוסכם מועד התשלום של ההפרשים המגיעים לעובד עבור אותה התקופה לפי ההסכם, ההפרשים ישולמו במועד הקרוב למועד תשלום שכר העבודה.

עם זאת, אם לפני אותו מועד תשלום, המעסיק ביקש מבית הדין האזורי לעבודה לקבוע מועד אחר לתשלום ההפרשים, רשאי בית הדין, לאחר ששמע את העובד, לקבוע מועד אחר לתשלום ההפרשים או לקבוע שישולמו בחלקים, כמו תשלומים תכופים, נגיד, בפריסה לתשלומים חודשיים עתידיים.

לפי סעיף 14.(ב) לחוק;

הגדלת השכר, אם הוסכם על הגדלת השכר לתקופה עתידית בהסכם קיבוצי, או בהסכם כתוב בין ארגון עובדים למעסיקים גם אם אין מדובר בהסכם קיבוצי, מותר יהיה לדחות את התוספת לשכר לפי המועדים שיקבעו בהסכם, זאת בתנאי שהתשלום לא יידחה ליותר משישה חודשים אחרי היום בו היה השכר היה אמור להיות משולם אם לא נדחה לפי ההסכם.

לפשט את העניין;
אם סוכם על העלאת שכר שתחול מהיום או מהעבר,  מותר לקבוע בהסכם שהתשלום בפועל של התוספת יהיה מאוחר יותר, למשל בגלל סיבות תקציביות. אבל אפשר יהיה לדחות את התשלום רק עד 6 חודשים מהיום שבו העובד היה אמור לקבל את התוספת אם לא הייתה דחייה.

בברכה,

שרון דרורי, עו"ד