כאשר עובד מפוטר, חשוב להבחין בין הודעה מוקדמת שבה יחסי העבודה ממשיכים להתקיים, לבין מצב שבו המעסיק מסיים את העבודה

מיד ומשלם חלף הודעה מוקדמת. במקרה הראשון העובד ממשיך לקבל שכר רגיל, ולכן אם תקופת ההודעה המוקדמת עוברת מחודש אחד לחודש הבא, השכר משולם במועדי השכר הרגילים של כל חודש. במקרה השני יחסי העבודה מסתיימים מיד, וסעיף 6(א) וסעיף 7(א) לחוק הודעה מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות מחייבים את המעסיק לשלם לעובד פיצוי בגובה השכר הרגיל עבור התקופה שעליה ויתר. 

 

בית הדין הארצי לעבודה עמד על ההבדל הזה בע"ע 1496/02 נשואה זנקס בע"מ נ' גל ארז וקבע: "מתן הודעה מוקדמת בפועל ותשלום תמורת הודעה מוקדמת הינם הסדרים שונים". החוק אינו אומר במפורש שאסור לפצל את חלף ההודעה המוקדמת, ולכן לא נכון לטעון שקיים בחוק איסור מפורש על פריסה לתשלומים.

 

מצד שני, החוק גם אינו מקנה למעסיק זכות לפרוס על דעת עצמו את החיוב. העובד זכאי לפיצוי עבור מלוא התקופה שלא ניתנה לו, ואם המעסיק משלם רק חלק ממנו, יתרת הסכום נשארת חוב כלפי העובד. בבדיקה שביצעתי לא מצאתי פסק דין מחייב של בית הדין הארצי שעוסק ישירות בשאלה אם מעסיק רשאי לפרוס חד צדדית חלף הודעה מוקדמת לכמה תשלומים.

​

האם פיצול כזה נחשב הלנת שכר? 
אם העובד המשיך להיות מועסק בתקופת ההודעה המוקדמת, מדובר בשכר עבודה רגיל, ולכן חלות עליו הוראות חוק הגנת השכר ומועד התשלום הקבוע בדין. שכר שלא שולם במועד יכול להיחשב שכר מולן ולהקים זכות לפיצויי הלנת שכר לפי סעיף 17 לחוק הגנת השכר.

כאשר יחסי העבודה הסתיימו מיד ומשולם חלף הודעה מוקדמת, התוצאה שונה. 

​

להלן האמור בחוק:

פיצוי הלנת שכר
17. (א) לשכר מולן יווסף הסכום הגבוה מבין אלה (להלן – פיצוי הלנת שכר):
(1) בעד השבוע הראשון שלאחר המועד לתשלום שכר העבודה – החלק העשרים מהשכר המולן, ובעד כל שבוע או חלק משבוע שלאחריו – החלק העשירי מהשכר המולן;
(2) הפרשי הצמדה לתקופה שמן המועד לתשלום שכר העבודה עד יום תשלומו, בתוספת 20% על הסכום הכולל של השכר המולן והפרשי ההצמדה כאמור בעד כל חודש שבתקופה האמורה; בעד חלק מחודש תשולם התוספת של 20% האמורה באופן יחסי.
(ב) פיצוי הלנת שכר יהיה לכל דבר, פרט לענין סעיף זה, חלק משכר העבודה.

בפסק הדין עב 300678/99 גל ארז נ' נשואה זנקס בע"מ קבע בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב במפורש: 
"תמורת הודעה מוקדמת אינה בגדר 'שכר מולן' ואינה נושאת פיצויי הלנת שכר". 

​

בית הדין קבע באותו עניין שהסכום יישא הפרשי הצמדה וריבית עד לתשלום בפועל. גם הפסיקה והמקורות העוסקים בנושא מבחינים בין שכר בתקופת הודעה מוקדמת לבין חלף הודעה מוקדמת המשולם לאחר סיום יחסי העבודה. לכן, כאשר מדובר בחלף הודעה מוקדמת, אי תשלום מלוא הסכום אינו מזכה בדרך הרגילה בפיצויי הלנת שכר, אך העובד עדיין זכאי לדרוש את מלוא החוב בתוספת ריבית והצמדה בהתאם לדין.

​

עובד שמעסיקו סיים את עבודתו מיד ושילם את חלף ההודעה המוקדמת בחלקים, ללא הסכמה על פריסה, יכול לדרוש בכתב את יתרת הסכום. אם המעסיק אינו משלם, ניתן לתבוע את היתרה בבית הדין לעבודה ולדרוש את התוספות הכספיות המגיעות לפי הדין. לעומת זאת, אם העובד ממשיך להיות מועסק בתקופת ההודעה המוקדמת, אין בעיה בכך ששכרו משולם במסגרת המשכורות הרגילות של החודשים שבהם נמשכה העבודה. 

​

לכן השאלה אינה אם "מותר לפצל הודעה מוקדמת", אלא מה בדיוק נתן המעסיק, תקופת הודעה מוקדמת שבה יחסי העבודה נמשכים, או חלף הודעה מוקדמת לאחר סיום מיידי של העבודה. 

​

בשורה התחתונה;
אם העובד ממשיך לעבוד בתקופת ההודעה המוקדמת, השכר משולם במועדים הרגילים. אם התקופה חוצה שני חודשים, מותר שהתשלום יתחלק בין שתי משכורות. אם המעסיק מפסיק את העבודה מיד ומשלם חלף הודעה מוקדמת, העובד זכאי לפיצוי עבור מלוא התקופה. החוק לא נותן למעסיק זכות מפורשת לפרוס את הסכום לתשלומים בלי הסכמת העובד, אבל גם אין בו סעיף שאוסר במפורש על פיצול. לא מצאתי פסיקה ארצית מחייבת שקבעה ישירות שאסור לפצל חלף הודעה מוקדמת.

​

אז אם מדובר בחלף הודעה מוקדמת והמעסיק משלם רק חלק מהסכום, העובד יכול לדרוש את היתרה ולתבוע אותה בבית הדין לעבודה. בדרך כלל לא מדובר בהלנת שכר, משום שחלף הודעה מוקדמת הוא פיצוי ולא שכר עבור עבודה בפועל.

​